יצחק פרח

צחק, בנם של זלמן ודיתה, נולד בדגניה. נקרא על שם סבו, יצחק בן-יעקב, ממייסדי דגניה. בן שלושה חודשים עבר עם דיתה לבית-השיטה.

יצחק היה בן כיתת “ארז”. התלבט כילד מקורי, עצמאי במחשבותיו, ילד יוצר. בן ארבע-עשרה התחיל לעבוד במדגה, שבו עבד זלמן. נשאר קשור לענף עד לסיום בית-הספר. יצחק יצא לשנה שלישית מוקדמת עם גרעין בנים, שהועיד עצמו לקיבוץ אילות. התגייס לנח”ל מוצנח. את מלחמת ששת-הימים עשה כמפקד זחל”ם בחזית הצפונית של סיני, בציר עזה – אל-עריש. עם השחרור חזר לאילות ובנה משפחה עם פני. בנם גלי נולד לאחר מותו. ב-1969, בשירות מילואים, עלה רכבו על מוקש ורגלו נקטעה. יצחק פנה ללימוד חקלאות ימית באוניברסיטה העברית.
בתאונה קטלנית, בדרכו ללימודיו, נפצע אנושות וכעבור שלושה ימים נפטר.
בן עשרים וחמש היה במותו.